<h1>סמ"ג לאוין סימנים רנ"ד—רנ"ה</h1>
<h2>דף יב:</h2>
תרומה ותרומת מעשר נאכלת לכהנים בין גדולים בין קטנים בין זכרים בין נקבות הן ועבדיהם הכנענים ובהמתם שנאמר וכהן כי יקנה נפש קניין כספו, ואמרינן בפרק קמא דגיטין (י"ב ב'), עבד כהן שברח ואשת כהן שמרדה הרי אילו אוכלין, תרומה של תורה אין אוכל אותה אלא מיוחס אבל כהני חזקה אוכלין בתרומה של דבריהם בלבד, כדאיתא בפ"ב דכתובות (כ"ה א'), ותרומה טהורה בין תרומה גדולה בין תרומת מעשר בין של תורה בין של דבריהם אינה ניתנת אלא לכהן תלמיד חכם מפני שאסור לאכול תרומה טמאה וכל עמי הארץ בחזקת טומאה לפיכך נותן תרומה טמאה לכל כהן שירצה, ישראלית שנשאת לכהן אפילו קטנה בת שלש שנים ויום אחד תאכל בתרומה ובחזה ושוק, ודין תורה שתאכל משנתארסה שהרי היא קנינו אבל אסרו חכמים שלא תאכל עד שתכנס לחופה גזרה שמא תאכיל תרומה לאביה ולאחיה כשהיא ארוסה בבית אביה, כדאיתא בפרק אף על פי (כתובות נ"ז ב') חרשת ושוטה שנישאת לכהן אינה אוכלת אפילו השיאה אביה גזירה שמא ישא כהן חרש לחרשת ומאכיל אותה לפיכך גזרו שלא תאכל חרשת בת ישראל כלל (רמב"ם תרומות פ"ו הל' א'—ד') כדאיתא בפרק חרש (יבמות קי"ג א').
